רשלנות רפואית - איחור באבחון

מאת עו"ד אבי לוטן

בתא (ת"א) 1599/97 ד.מ נ' מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע"מ נדונה תביעת רשלנות רפואית שעניינה עיוורון שנגרם לתובע לאחר ובעקבות ניתוח לייזר לתיקון קוצר ראייה. התובע, סבל מילדותו מקוצר ראייה בשתי עיניו. בעקבות פרסום בעיתונות הוא פנה אל "מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע"מ" כדי לעבור ניתוח לייזר לתיקון קוצר הראייה. בהגיעו לבית החולים "אסותא" במטרה לערוך את הניתוח, התובע חתם על מסמך לפי דרישה, למרות שלא קרא אותו בפועל. במסמך זה תוארו בקצרה הסיכונים האפשריים במסגרת הניתוח. יודגש כי לא נאמר דבר באשר לסכנת עיוורון כתוצאה מדימום ברשתית בעין. כמו כן, המסמך לא נמסר לעיונו של התובע קודם לאותו יום ותוכנו לא הוסבר לו כלל. אף בעת הבדיקה המקדימה לניתוח איש מהרופאים לא הסביר לו כי הניתוח כרוך בסיכונים. בתום הבדיקה בוצע ניתוח בעינו השמאלית של התובע. כושר הראייה בעינו המנותחת השתפר מיידית, אך בחלוף חודשיים וחצי חלה הידרדרות משמעותית, עד למצב של עיוורון, עקב דימום ברשתית. הנתבעת טענה כי לא היתה התרשלות בביצוע הניתוח וכי למעשה לא חל שינוי בכושר הראייה הלקוי של התובע כתוצאה מהניתוח.
בית המשפט נדרש להכריע האם קיים קשר סיבתי בין הניתוח לתיקון קוצר הראייה לעיוורון. בבואו להכריע בסוגיה זו, בחן ביהמ"ש את שתי השאלות שלהלן:
א. האם בקרב אנשים בעלי קוצר ראייה גבוה במיוחד, קיימת נטייה מוגברת ללקות בדימום ברשתית, סמוך לאחר ניתוח מהסוג שעבר התובע?
ב. האם אלמלא בוצע הניתוח, האם ההסתברות שהתובע היה לוקה בדימום ברשתית, במועד בו אכן התרחש, היא הסתברות גבוהה במידה השוללת קשר סיבתי בין הניתוח לדימום?

באשר לשאלה הראשונה, סבר ביהמ"ש כי אין בידיו די נתונים, וזו מאחר ומעולם לא נערך מחקר סטטיסטי הן בארץ והן בעולם הבוחן את השפעת הניתוח על אנשים בעלי קוצר ראייה גבוה, כדוגמת קוצר הראיה שהיה לתובע (קוצר ראייה העולה על 10 דיופטריות). על כל פנים, קבע ביהמ"ש כי הנתבעת ביצעה מאות ניתוחי לייזר מהסוג הנדון והיה ביכולתה, להציג בפני בית המשפט נתונים סטטיסטיים, פרי ניסיונה. אם לא עשתה כן, יש להניח כי לא היה ביכולתה לשלול את הסיכון המיוחד הגלום בניתוח, למטופלים בעלי קוצר ראייה גבוה.

באשר לשאלה השנייה, קבע ביהמ"ש כי אף אם נתעלם מהגיל הצעיר יחסית בו לקה התובע בדימום, ההסתברות כי הדימום היה מתרחש אילמלא הניתוח, דווקא בשנה בה התרחש, עומדת על שבריר האחוז. המסקנה היא כי קיים סיכוי של כ-0.1% לכל היותר, שהדימום ברשתית לא ארע בשל הניתוח ואילו 99.9% לפחות, כי הדימום הוא תוצאה של הניתוח.

האם הפרה הנתבעת חובת גילוי כלפי התובע, באשר לסיכונים שהניתוח צופן בחובו?
חובת הגילוי המחייבת הסבר מלא ומתן פרטים לחולה נקבעה בפסיקה ואף עוגנה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה התשנ"ו – 1996. קיימת חובה לתת למטופל הסבר מלא בדבר הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניתוח, לרבות כל חשש לפגיעה ולנזק, העלול להתרחש כתוצאה מההתערבות הכירורגית. מקל וחומר כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי. במקרה דנן, נפסק כי התובע לא קיבל כל הסבר על הסיכונים הכרוכים בניתוח המוצע. כמו כן, תוכנו של המסמך עליו חתם מספר דקות לפני הניתוח לא הוסבר לו כלל. על כן, קבע ביהמ"ש כי הנתבעת לא עמדה בחובת הגילוי.

האם קיים קשר סיבתי בין אי גילוי מידע מצד הנתבעת ובין הסכמת התובע לעבור את הניתוח?

בית המשפט קבע כי קיימת מידת הסתברות גבוהה כי אילו התובע היה ער לסיכון הנשקף לו, היה בוחר להימנע מביצוע הניתוח.

האם ביצעה הנתבעת עוולות תקיפה ורשלנות כלפי התובע ומה היקף אחריותה של הנתבעת לנזק?

מתן טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה כלל, או ללא קבלת הסכמה מדעת, הכרוך בהפרה של הרופא את חובת הגילוי המוטלת עליו, מהווה הן עוולה של תקיפה והן עוולה של התרשלות. במהלך השנים חל שינוי, בעיקר במשפט האמריקני, בהתייחסות לעוולה של תקיפה בשל הפרת רופא את חובת הגילוי המוטלת עליו. חיוב על-פי עוולת התקיפה צומצם רק למקרים קיצוניים שבהם לא הייתה הסכמה כלל מצד המטופל לקבלת הטיפול הרפואי. ואילו במקרים שבהם הופרה חובת הגילוי, כלומר, לא נמסר לחולה מידע מספיק, החליפה עוולת הרשלנות את עוולת התקיפה. במקרה דנן, סבר ביהמ"ש כי עוולת הרשלנות הינה העוולה הרלוונטית.
לשם בחינת התקיימותה של עוולת הרשלנות, יש לבחון האם קיימת חובת זהירות של הנתבע כלפי התובע, האם זו הופרה והאם ישנו קשר סיבתי בין ההפרה לנזק. במקרה דנן, חובת זהירות המושגית של רופאים כלפי מטופלים, הנוטים ליתן בהם אמון רב, הוכרה בפסיקה ענפה. לעניין בחינת חובת הזהירות הקונקרטית נקבע כי הנתבעת היתה מודעת לרגישותן המיוחדת של עיניים עם קוצר ראייה כשל התובע ולכן היתה חייבת לצפות את הנזק ברמה הקונקרטית. עוד נקבע כי נתבצעה הפרה של חובת הזהירות, כיוון שהתובעת נמנעה ממתן הסבר מתאים בנסיבות העניין בדבר הסכנה הנשקפת לתובע. בכך נשללה זכותו להחליט באופן רציונלי אם ברצונו להיחשף לסיכונים הכרוכים בביצוע הניתוח. קיומו של קשר סיבתי נקבע ולכן הוכח קיומה של עוולת הרשלנות.

היקף האשם וגובה הפיצוי

בית המשפט ציין כי היקף האחריות המוטלת על כתפי הנתבעת אינה מצומצמת אך לאותם נזקי גוף שנצפו על ידה, אלא היא משתרעת על כל נזקי הגוף שנגרמו בפועל. הטענה כי בספרות הרפואית לא דווח על קשר בין ניתוחי לייזר בקרנית ובין נזקים לרשתית, אין בה כדי לפטור את הנתבעת מאשם. במאזן האינטרסים של המטופל והרופא, נוטה הכף לכיוון המטופל, אף במקרים העמומים קמעה.
בסופו של יום, פסק ביהמ"ש פיצוי בסך כולל של 450,000 ₪, בגין ראשי נזק של כאב וסבל ובגין הפסד השתכרות בעתיד.

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית.
פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927.
טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com