רשלנות רפואית - עורכי דין מומלצים ומידע לנפגעים

מאת עו"ד אבי לוטן

בת"א (נצרת) 828/99 ש.נ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' הוגשה תביעה בטענה כי רשלנות רפואית בניהול הלידה גרמה לשיתוק מוחין.

התובע נולד ביום 12/9/76 בשעות הבוקר בבית החולים "פוריה". עם צאתו לאויר העולם היה התובע כחול ולא נשם. נעשתה לו הנשמה מלאכותית של אינטובציה וחמצן. הוא החל לנשום בכוחות עצמו רק בחלוף חצי שעה. עם לידתו זכה התובע לציון אפגר 1 שעלה לאחר מכן לרמה של 3. בהמשך אובחן כי נשימותיו שטחיות, לא הפגין תנועות של הגפיים ובכה מעט מאוד. כחלוף כמה ימים ולאחר שמצבו השתפר הוא שולח לביתו עם אמו.
לאחר זמן אובחן התובע כסובל משיתוק מוחין ודרגת נכותו הצמיתה הינה גבוהה למדי.

זו היתה לידתה השישית של האם. בעברה ניתוח קיסרי אחד שבוצע בניסיון להציל עובר שהיה במצוקה, אך לא צלח. לידה אחת ילדה האם באמצעות וואקום ו-3 לידות היו טבעיות ובהם משקל העוברים היה 3,500 גרם, 3,800 גרם ו - 4,100 גרם. מהלך ההריון היה תקין אלא שבחודשיים לפני הלידה התעורר חשד כי האם נושאת ברחמה תאומים. בהמשך הסתבר כי אכן מדובר בשני תאומים שהראשון שבהם נמצא במצג ראש ואילו השני, התובע, נמצא במצג עכוז-רגליים.

האם התקבלה לאשפוז לידה בשבוע ה-38 להריונה. היא אובחנה כסובלת מרעלת הריון. כאמור האם היתה בעלת ולדנות גבוהה. התובע היה במצג עכוז-רגליים ובלשון רפואית, Breech Footling Prsentation. על פי גליון היולדת נולד התינוק הראשון, שהיה במצג ראש, בשעה 07:30. גופו של התובע חולץ על ידי Complete Breech Extraction ואילו הכתפיים חולצו לפי שיטת Loevset. התובע נולד במצב של דיכוי עמוק עם ציון אפגר 1 בדקה הראשונה ובוצעו בו פעולות החיאה עם צנתר לקנה, הנשמת חמצן ועוד. הנשימה העצמונית הופיעה רק לאחר 30 דקות של הנשמה מלאכותית. בהמשך נצפו תנועות פרכוסיות מלוות מתח שרירים מוגבר.

מנהל אגף המיילדות של בית החולים קבע, יומיים לפני הלידה, שעל האם ללדת את תאומיה בלידה קיסרית.
לדעת ביהמ"ש, מאחר וכך קבע מנהל אגף המיילדות ומאחר וניתוח קיסרי, ככל ניתוח, טוען בחובו סיכונים מסוימים, ברי שמנהל האגף סבר כי יש להשתמש בדרך זו מאחר ובמצבה של האם ועל פי נתוניה, לידה וגינאלית, שהיא הדרך הטבעית, מסוכנת ובלתי רצויה.

כאמור חרף קביעתו של מנהל אגף המיילדות אודות הצורך בביצוע ניתוח קיסרי הרי בפועל כזה לא בוצע והאם ילדה את התובע בלידה וגינאלית.

מכל מקום ניתוח לא נערך והתובע נולד בלידה רגילה, שללא ספק היתה טראומתית.
בידי הצוות הרפואי היה המידע העודף על פני המידע בו היתה מצוידת האם והוא זה שידע כי ניתוח קיסרי הינו פעולה כירורגית פשוטה יחסית, כשמנגד הימנעות מביצוע הניתוח כרוכה בסיכון רב לילד ואולי גם ליולדת ולפיכך היה עליו, על הצוות הרפואי, לספק לאם את המידע שבידו באשר לשיטת הלידה המוצעת ולתוצאותיה האפשריות. חובתו היתה להמשיך ולהסביר לאם את עדיפותה של העמדה הרפואית המוצעת על ידו.

יש לציין כי האם כבר עברה בעבר ניתוח קיסרי שאז נולד תינוק שנפטר כעבור כמה שעות (בלי כל קשר למהלך הלידה). לא מן הנמנע כי גם זכרונה של אותה לידה תרם להעצמת חששה של האם מהניתוח המומלץ ולדחיית ההצעה. בנסיבות אלה נראה שניתן היה לצפות מאנשי הצוות הרפואי שלא יסתפקו בסירוב חד-פעמי וראשוני שהביעה האם אלא היתה מוטלת עליהם החובה להוסיף לנסות ולהסביר לה את נחיצותו של הניתוח ואולי אף להסתייע לצורך זה למשל בעובדים סוציאליים או בעלי הכשרה מתאימה אחרת, שקרובים יותר לנפשה ולמנטליות של האם.

אלא שדבר מאלה לא נעשה ומנהל אגף המיילדות הסתפק, בצד רישום סירובה של האם, במתן ההוראה כי יש לבצע ביום ראשון, פעולה לזירוז הלידה (Induction). בהסתפקות במתן עצה "מיניסטריאלית" במקרה זה, שעה שהרופא סבר שקיים הכרח רפואי בביצוע הניתוח, וכך הוא סבר, לא נראה לביהמ"ש כי בכך יצא הצוות הרפואי ידי חובתו.

בנוסף, בבית חולים פוריה דאז לא היתה אפשרות לבצע פעולה ניתוחית בחדר לידה. לא היו שם האמצעים הדרושים לכך. חדר הניתוח היה במבנה אחר מרוחק מהמקום. הצוות הרפואי במקום לא נערך במיוחד לקראת לידתה של האם. שום הכנות לא נעשו גם לא לנוכח האפשרות שמהלך הלידה יסתבך ויהיה הכרח לעבור לביצוע ניתוח קיסרי. סמוך לתחילת הלידה היו בחדר הלידה מיילדת וספק אם נכח שם גם רופא. כל זאת חרף העובדה, והדבר היה ידוע מראש, כי מדובר בלידת תאומים שהאחד מהם במצג עכוז.
מתוך נסיבות העניין, קבע ביהמ"ש שברי הדבר שכאן לא נעשתה כל הערכות מתאימה לקראת הלידה הצפויה, שלא לדבר על כך שלא נעשו כל הסידורים למקרה ויסתבר, במהלך הלידה, כי יש צורך דחוף לעבור מתהליך של לידה טבעית למהלך של ניתוח קיסרי.

ביהמ"ש קבע שבענייננו אין בפנינו כל רישום שמעיד על כך כי בוצעה פעולת ניטור עקבית וקבועה במהלך לידתו של התובע ולנוכח הרכבו הדל של הצוות הרפואי, שאף נאלץ לבצע פעולת חילוץ ומניפולציות, ספק אם נותר מי שיעקוב בעזרת הפיטוסקופ אחר פעימות לבו של התובע. מכל מקום אין כל רישום כי מעקב כזה נעשה והעדר רישום על כך פועל לרעתם של הנתבעים.

יש להניח כי התובע לא הפסיק נשימתו וצבעו הפך לכחול והכל באחת, עם צאתו לאוויר העולם, אלא שמדובר בתהליך הדרגתי שהחל קודם לכן במהלך הלידה.
ביהמ"ש קבע שבנסיבות העניין ומהנימוקים שפורטו לעיל ובהעדר רישום הולם שיעיד אחרת, מתחייבת המסקנה שלא נעשה ניטור ראוי ללבו של התובע ולפיכך לא הבחינו אנשי הצוות הרפואי כי הוא הולך ונקלע למצוקה. גם אם שעה שבבטן היולדת מצויים תאומים וקשה באמצעות פיטוסקופ לאתר את הלמות לבו של כל אחד מהעוברים בנפרד, הרי קושי זה וודאי שלא היה קיים עוד מעת שהעובר הראשון כבר יצא לאוויר העולם והתובע נותר לבד בבטן אימו.

כל הנתונים הרלבנטיים היו בידי הנתבעים בעוד מועד. הם שניהלו את הלידה ומשנתגלו הליקויים שנמנו לעיל, הן במעשה והן במחדל, הגיע ביהמ"ש כדי המסקנה כי יש לקבוע שהנתבעים גילו במעשיהם כאן (ודי בחלק מהם) מעשי רשלנות שיחובו בגינם.

ביהמ"ש שב וציין כי בעת שלידתו של התובע בוששה לבוא היה על הנתבעים לשוב ולהציע לאם לעבור לילודו של התובע באמצעות ניתוח קיסרי ולהעמיד אותה על חומרת המצב. דבר זה לא נעשה מן הסתם מאחר והנתבעים לא עקבו אחר פעימות לבו (הנחלשות) של התובע ומאחר והם לא היו ערוכים לכך ולא יכולים היו לעבור למהלך ניתוחי כך שאין להמשיך ולזקוף לחובתה של האם את סירובה יומיים – שלושה קודם לכן ובנסיבות אחרות.

התוצאה מכל המקובץ הינה כי ביהמ"ש קבע כאן שהוכח כדבעי כי תהליך לידתו של התובע היה מלווה במעשי רשלנות מצידם של הנתבעים, בכך שהניחו מלכתחילה לאם ללדת בלידה וגינאלית או למצער בכך שלא עברו לניתוח קיסרי, לאחר לידתו של העובר הראשון ועובר לצאתו לאוויר העולם של התובע.

ביהמ"ש הכריע שלכאורה נמצאו אצל התובע סממנים המעידים על קיומו של תשניק סב לידתי ומשאותר קיומו של זה יש לקבוע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הכשל שנמצא ונקבע כאן בתהליך לידתו של התובע לבין שיתוק המוחין בו לקה.
ביהמ"ש קבע בנוסף שבלתי הגיוני להניח כי ליבו של התובע פעם והזרים דם וחמצן למרחבי גופו באופן תקין וסדיר ורק עם צאתו לאוויר העולם הוא חדל מלפעום. מן הסתם היה כאן תהליך שלא אובחן ולא טופל על ידי הנתבעים חרף העובדה שכל מהלך הלידה היה בשליטתם ובאחריותם. ביהמ"ש קבע שבנסיבות הכוללות של העניין יש כאמור לקבוע כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהצוות הרפואי של בית החולים לא נקט בזהירות סבירה, יותר מאשר עם המסקנה שנקט בזהירות כזו.
כשקיימת אפשרות והסתברות שהתובע היה קרבן לתשניק סב לידתי הרי בנסיבות העניין מוטל היה על הנתבעים להוכיח כי לא מעשה רשלנות מצידם אלא פגמים מולדים בהם לקה התובע היו הגורם שחולל את המומים בהם הוא לוקה או לשלול את האפשרות שאופן ניהול הלידה גרם לתשניק סב לידתי ולפיכך וחרף טיפולם הכושל במהלך הלידה לא הם שאחראים לנכות הקיימת כיום. הנתבעים יכולים היו לשלול הזיקה והקשר בין מהלך הלידה לנזק למשל אם היו מבצעים ובמועד את הבדיקות החיוניות ובהן ניטור קבוע של הלב, בדיקת ה-P.H., והאפגר ומצביעים על כך שממצאי הבדיקות סותרים את האפשרות שהיה כאן תשניק סב לידתי אלא שבדיקות אלה, שהיו בתחום אחריותם ובתחום יכולתם הבלעדית של הנתבעים, לא נעשו כלל על ידם.

כאמור הוכח ונקבע כי אנשי בית החולים נמנעו מקיומן של בדיקות חיוניות שיכולות היו לקבוע או לשלול את האפשרות או ההסתברות שמדובר בתופעות שהן תולדה של טיפול לקוי או נסיבות אחרות שלא בשליטתם אלא שדבר מאלה הם לא הוכיחו. (במיוחד הכוונה כאמור לבדיקת רמות ה-P.H. והאפגר).

המסקנה המשפטית הינה כי יש לקבוע שלא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל שהוטל עליהם וכפועל יוצא מכך יש לקבוע שהוכח כאן ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי כי שיתוק המוחין בו לוקה התובע הינו תולדה של מהלך הלידה שנוהל כאמור ברשלנות ולפיכך יש להטיל על הנתבעים את החבות והאחריות לאירוע הנזק עקב הרשלנות הרפואית.

ביהמ"ש קבע שעל הנתבעים יהיה לשאת בנזקיו של התובע, כשסכום הפיצוי הכולל שנפסק לתובע הועמד על סך של למעלה מ - 7,000,000 ₪.

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית.
פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927.
טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com