רשלנות רפואית - איחור באבחון
מאת עו"ד אבי לוטן
טענה נפוצה בתביעות בגין רשלנות רפואית היא כי נזקו של המטופל או לפחות מרביתו נגרם כתוצאה מאיחור באבחון מחלתו או מצבו של אותו מטופל.
כך לדוגמא בתיק 1856/06 ה.ב נ' מכבי שירותי בריאות נדון מקרה של רשלנות רפואית עקב איחור באבחון. לתובעת אובחנה מלנומה ממאירה (גידול סרטני ממאיר) ברגלה, והיא טענה בתביעתה כי האבחון נעשה באיחור רב וכי הנתבעים, קופת חולים מכבי ורופאים ופודיאטרים העובדים אצלה, התרשלו מאחר שלא אבחנו את מחלתה במועד.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וקבע:
בין יתר חובותיו של הרופא המטפל במסגרת תפקידו, מוטלת עליו החובה לאבחן את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה שבו הוא נדרש לטפל, להחליט על הטיפול הנדרש ולהשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה. חובת האבחון כוללת בחובה לא רק את הסקת המסקנות הנכונות מן העובדות המובאות בפני הרופא. לא פעם כוללת חובת האבחון את החובה של הרופא לא להסתפק בעובדות הנגלות לפניו אלא לדרוש ולחקור ולברר אינפורמציות נוספות בשקידה ראויה ובמאמץ סביר על מנת לקבל את תמונת מצבו של החולה במלואה.
חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול לחקור ולברר בדבר קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי מצבו של חולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפול ואחר קורותיו על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאיבחון נכון.
לא כל איחור באבחנה מקים חזקת רשלנות. לעיתים האיחור באבחון נובע מקוצר ידה של הרפואה על האמצעים העומדים לרשותה, ולכן המבחן יהיה האם רופא סביר בנסיבות העניין יכול וצריך היה לאבחן את המחלה קודם לשלב שבו היא אובחנה למעשה. כאשר מדובר בבחירת אחת האופציות האפשריות שהרפואה יודעת אותן באותו הזמן ושהיא סבירה בכל הנסיבות הקיימות מבחינתו של הרופא הממוצע לגבי החולה המסוים, אין הדבר מהווה רשלנות. קבלת ההחלטה בדבר הבדיקה שאליה יישלח המטופל צריכה להיות בהתאם לנורמות הסבירות אשר נוצרו במטרה לשפר את ההחלטות ואת מידת הדיוק בהערכת הסיכון. אין הרופא פוטר עצמו בבחירה סתמית של אופציה טיפולית אפשרית שאינה נעשית בדרך הראויה.
במקרה שבפנינו השאלה העיקרית, ביחס לכל אחד מהנתבעים, היא האם היה ביכולתם לאבחן את מחלתה של התובעת בשלב בו היא טופלה על ידם, והאם היה מוטל עליהם להחליט על דרך פעולה אחרת מזו שננקטה, ובעיקר האם היה על מי מהם לשלוח את התובעת לבדיקת ביופסיה.
התשובה לשאלה האם במצב דברים נתון מוטל על הרופא לשלוח את המטופל לביצוע בדיקה מסוימת שיש בה כדי לתרום לאבחון מחלתו של המטופל, דורשת איזון בין אינטרסים שונים. בין האינטרסים השונים ניתן למנות את רמת השכיחות שיש במצב הנגלה לעיני הרופא כדי ללמד על אפשרות למחלה כלשהי; חומרת המחלה שאת דבר קיומה ניתן לגלות באמצעות הבדיקה וההחמרה שתגרם בעקבות איחור באבחון זה; מידת הסיכון לה צפוי החולה כתוצאה מההחלטה לא לבצע את הבדיקה בשלב זה; היכולת לחשוף את המחלה הקיימת בדרכים אחרות; הסיכונים הקיימים בבדיקה ועוד.
בית המשפט קיבל את התביעה בגין רשלנות רפואית וקבע כי במקרה דנן, כל אחד מהמטפלים התרשל כלפי התובעת.
כמו כן, קבע בית המשפט כי קופת החולים אחראית בנזיקין הן כמעבידתם של המטפלים והן באופן עצמאי. על מוסד רפואי לדאוג לקביעת מנגנון שיבטיח את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרופאים המטפלים השונים באופן שחולה יזכה לקבל טיפול מיומן כמו גם מעקב רפואי נדרש וראוי. עצם העובדה שהתובעת ביקרה אצל שורה של רופאים במשך תקופה כה משמעותית וקרדינאלית מבחינת התפתחות המחלה שקיננה בגופה, ואיש מהם לא קישר בין כל הביקורים והטיפולים הרפואיים שעברה, מראה על מערכת מעקב ודיווח לקויה העולה כדי רשלנות רפואית.
לפיכך, נקבע כי על הנתבעים לפצות את הנפגעת בגין נזקיה הנובעים מהאיחור באבחון וזאת על פי שיעור הקטנת סיכויי ההחלמה של התובעת לפני התרשלות הנתבעים ולאחריה.
לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית.
פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927.
טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com